רשב"ם על בבא בתרא קמ״ה

1 תנו לי בעלי - כלומר אני מזומנת להשלים תנאי קדושי דהיינו נשואין ואין העיכוב תלוי בי:

2 אמר רב יוסף - בעלמא אמרי' תנו לי שושביני ואשמח עמו כדקאמרת אבל הכא במאי עסקינן כגון ששמח ואכל עם המת בחופתו אותו שחייב לו השושבינות ונתחייב השושבין מיד לפרעו אחרי ששמח עמו אלא שמת וייבם אחיו את אשתו ושושבינות זו ראויה היא ותחזור לאמצע דרך שושבינות אוכל עמו ואח"כ מביא הדורון:

3 לימא תנו לי בעלי ואשמח עמו תנאי היא - למר מחזירין קדושין אם מת הארוס ולמר אין מחזירין:

4 בתולה גובה מאתים - אם מת או גירשה ובדכתב לה מן האירוסין דהיכא דלא כתב לה בעיא היא בכתובות דף פט: ולא איפשיטא:

5 מקום שנהגו להחזיר קדושין מחזירין - לקמיה מפרש לה ואזיל:

6 ר' יהודה הנשיא אומר כו' - לקמן פריך עלה:

7 דהדר ביה איהו - חוזר בה ורוצה לגרשה הלכך תטול כתובתה מלבד קדושין והוא הדין אם מת הוא כדמפרש ואזיל ומשום דמיבעי ליה לפרושי באנפי נפשיה טעמא דמת הוא משום תנו לי בעלי ואשמח עמו נקט הכא לישנא דהדר ביה איהו:

8 דמית הוא כולי עלמא לא פליגי - דאינה מחזרת קדושין דמציא אמרה תנו לי בעלי ואשמח עמו כדאוקמה רב יוסף בר אבא לברייתא דלעיל:

9 לטיבועין ניתנו - שאם תמות ולא יזכה לישאנה יהיו אבודין ולא יחזרו לו:

10 ופרכינן והא מקום שנהגו להחזיר מחזירין קתני - במילתיה דר' הודה הנשיא והיכי מוקמת לה לדידיה דלטיבועין ניתנו:

11 הכי קאמר - רבי יהודה:

12 סבלונות ודאי - בההוא מודינא לך דבמנהגא תליא מילתא והוא תכשיטים ששולח לארוסתו לאחר שקדשה אבל קדושין ודאי לטיבועין ניתנו:

13 והני תנאי - דלקמן כי הני תנאי דלעיל דפליגי בקדושין לטיבועין ניתנו:

14 בככר - כסף היינו כ"ה מנה:

15 בתולה גובה כו' - לקמן מיפרשא כולה:

16 בתולה גובה מאתים זוז - דהיינו שני מנין והיינו חמשים שקל כמוהר הבתולות מלבד קדושין תטול כתובתה:

17 ככר - כ"ה מנים מנה כ"ה שקלים שקל ד' דינר דהיינו ד' זוזים:

18 ר' יהודה אומר בתולה גובה מאתים - מן הככר של קדושין ומחזרת השאר לארוסה:

19 רבי יוסי אומר - לקמיה מפרש לה:

20 אילימא שמתה - היא ומשום הכי קאמר ר' יהודה מחזרת לו את השאר דקדושין לאו לטיבועין ניתנו:

21 אלא בשמת הוא - והלכך גובה כתובתה כדין אלמנה ואמאי קמחזרת לר' יהודה את השאר והא אוקימנא לעיל יכולה היא שתאמר תנו לי בעלי ואשמח עמו:

22 שזינתה - תחת ארוס שלה ובאה לגבות כתובתה כשיגרשנה בעלה:

23 מישרא שריא ליה - כדנפקא לן בסוטה דף ב: מוהיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת ואם בא לגרשה שלא כדין למה תחזיר לו את השאר:

24 שנאנסה - ואסורה לו כדנפקא לן כתובות דף נא: מוהיא לא נתפשה הא יש לך אחרת אע"פ שנתפשה אסורה ואיזו זו אשת כהן וכיון דלא פשעה לא הפסידה כתובתה לד"ה אבל בקידושיה פליגי:

25 ר' יוסי מספקא ליה - והוו קדושין ממון המוטל בספק וחולקין ומחזרת לו את החצי או חושבת בכתובתה ותטרוף ממנו מותר כתובתה הלכך קידשה לאלמנה בכ' שקלים דהיינו שמונים זוזים המ' זוזים צריכה להחזיר לו וחושבת בכתובתה והוא נותן לה ל' חצאי שקלים דהיינו ס' זוז הרי נתקבלה האלמנה ק' זוז דהיינו מנה בכתובתה:

26 קדשה בל' שקלים - דהיינו מאה ועשרים זוז חציים תחשוב בכתובתה דהיינו ס' זוז וארבעים החסרים לה הוא יתן עשרים חצאי שקל דהיינו מ' זוז:

27 נראה בעיני דה"ג אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן בכל מקום שנהגו להחזיר מחזירין. היכא דמתה אשה:

28 מוהרי הדרי - ששולח אחר קדושין והן סבלונות הדרי במיתת האשה ונראה בעיני דתרי גווני נינהו מוהרי וסבלונות דהא גבי סבלונות נמי הכי פסקינן לה לקמן גבי מתני' דסבלונות ותרי זימני למה לי וי"ל דמוהר הוא ממון שמקדים לה עתה בימי אירוסין שיהא כותב בכתובתה כשתנשא לו ולהכי מיקרי מוהר:

29 גזירה שמא יאמרו - קדושי טעות היו ולכך חזרו ונמצאו קדושין תופסין באחותה ומותרת לו:

30 איכא דשמע - בהחזרת קדושין:

31 ולא שמע בהא - בגט הלכך קדושין לא הדרי:

32 וחוזרת בעונתה - כשישא זה אשה יחזיר לו שושבינותו ולא קודם:

33 ואין בה משום רבית - אם הרבה לו בדורון יותר:

34 ואין שביעית משמטתה - אם עברה שביעית בינתיים קודם שחזר זה ונשא גם הוא אשה:

35 ואין בכור נוטל פי שנים - היכא דחוזרת לאמצע כדתניא לעיל:

36 נגבית בב"ד מ"ט מפני שהיא כמלוה - ה"ג לה ובספרים כתוב נגבית בב"ד וחוזרת בעונתה מ"ט מפני שהיא כמלוה דלדעת כן הלווהו שיחזיר לו בעונת שמחתו ופרעון הולך אחר קביעות זמן שקבע לו המלוה:

37 דלאו אדעתא דרבית יהיב ליה - שאם רצה פוחת לו אלא מתוך שמחת ריעות הרבה בדורון:

38 דלא קרינא ביה לא יגוש - שאינו יכול לדחקו בב"ד בשביעית שהרי לא הגיע זמנו עד שישא הוא אשה ויחזיר לו אז דאינה נגבית אלא בב"ד בעונתה כדאמרינן במסכת מכות דף ג: המלוה את חבירו לעשר שנים אין שביעית משמטתו אף זה לא הגיע זמנו עד לאחר שביעית הלכך בשביעית אכתי לא מטא זמניה שיוכל לנוגשו דעדיין לא נשא אשה:

39 דהוי ליה ראוי - ופסקינן הלכתא בפרק יש נוחלין לעיל בבא בתרא דף קכה: אין הבכור נוטל פי שנים במלוה בין שגבו קרקע בין שגבו מעות:

40 הוה במתא - אותו שעליו להחזיר שושבינות הוה בעיר כשנשא שושבינו אשה ולא בא לשמחתו:

41 איבעי ליה למיתי - ונגבית בב"ד:

42 קול טבלא - אשקלנ"א בלעז שהיו משמיעין קול לבא לשמוח עם החתן:

43 איבעי ליה לאודועי - ומדלא אודעיה תרעומות אית ליה עליה כדמפרש ואזיל אבל שלומי מיהא משלם:

44 עד כמה - דהא ודאי צריך לנכות דמי אכילתו שהרי לא אכל עמו:

45 עד זוזא כו' - זוזא היה אוכל הלכך זוזא פוחת מדמי שושבינותו אית דגרסי עד זוזא אייתיה בכפיה אכלי בכסיה בבטנו כמו בית הכוסות אי נמי בכרסיה:

46 עד ארבע - אם נתחייב ד' זוזים משושבינותו:

47 משלם פלגא - דכיון דמביא ד' רגילין להאכילו בריוח עד שני זוזים וכיון דלא אכל יפחות שנים מן הד':

48 כחשיבותיה - לפי מה שהוא חשוב ומביא הרבה ורגילין לכבדו במיני מעדנים יפחתו לו מדמי שושבינותו כפי מה שהיה אוכל:

49 עשה עמו בפומבי - בגלוי שמחה מפורסמת וזה שחזר ונשא גם הוא אשה בקש לעשות חופתו בצניעות או לפי שעת צרה היא או שרוצה לצמצם סעודתו ואינו חושש להרבות אוכלין:

50 בפומבי אני עושה עמך - בשמחה יתירה אני חפץ כמו שעשיתי לך וכן כל הנך דמפרש ואזיל:

51 לכשתשא אשה אחרת - לא אשמחך יותר ממה ששמחתני שאיני חפץ בשמחה יתירה:

52 ת"ר עתיר בנכסין - עשיר משדות וכרמים וזיתים הנראין לבריות וגם עתיר פומבי עושר הגלוי כגון רוב בהמות שהכל יודעים בהן:

53 זהו בעל אגדה - שדורש בכל מקום ברבים בבתי משתאות שדורש בימים טובים והכל נאספין לשמוע ויש לו קול חכמה ובא להשמיענו שמתוך שאין אגדות צריכות עיון יכול לדרוש בכל מקום:

54 עתיר סלעין - שולחני שמשתכר תמיד במיני מטבעות:

55 עתיר תקוע - יש מפרשין שיש לו בתים הרבה ומשתכר בהן תדיר ומיקרי הכי על שם ויעקב תקע את אהלו בראשית ל״א:כ״ה ולי נראה כדאמרינן במנחות דף פה: תקוע אלפא לשמן עיר היא ומשם היו מביאים שמן למנחות ודימה למטבעות ולשמן את הפלפול על שם שמרויח יום יום תדיר בפלפולו טעמים הרבה כשאר המטבעות וטעמי השמן שמביאין מתקוע:

56 עתיר משח - אנשי מדות במדבר י״ג:ל״ב מתרגמינן אינשי משחן עתיר בדבר המדוד כגון תבואה שאיץ משתכרין בה תדיר אלא מכניסין אותה לאוצר ולכשתגיע עת מכירה אז ימכרנה וישתכר והיינו נמי עתיר כמס כמו כמוס עמדי חתום באוצרותי דברים ל״ב:ל״ד דבר שמכניסין לאוצר:

57 זהו בעל שמועות - שיודע הלכות ומימרות האמוראין ולכשיגיע עת הוראה יגלה שמועותיו:

58 גמרא - סוגיית גמרא ותרוצי משניות וברייתות וזהו עיקר הגמרא שאם לא הגמרא אין למדין הלכה מתוך משנה כדאמרינן התנאים מבלי עולם סוטה דף כב.:

59 זה בעל גמרא - שממית עצמו לכוין הלכות ולתרץ הוויות:

60 רבא אמר איפכא - כל ימי עני רעים זה בעל משנה שאינו יכול להורות הלכה מתוך משנתו וגם כי כשחולקות זו על זו אינו יכול לתרץ וטוב לב זה בעל הגמרא שיודע משניות על עיקרם ובקי בטעמיהם ויש בידו כח להורות הלכה למעשה:

61 יעצב - לשון בעצבון תאכלנה בראשית ג:

62 זה בעל משנה - ששונה משניות כל היום ואין לו אלא צער שמתקשה בטעמיהן ואינו יודע לפרש:

63 יסכן - לשון חמימות כמו ותהי למלך סוכנת מלכים א א׳:ד׳ כלומר שנהנה מהן:

64 זה איסטניס - מי שדעתו קצה ולבו נמאס בכל דבר מגונה שהוא רואה:

65 יפה - שסובל הכל דאינו מזיק לו שום לכלוך ושום דבר מיאוס:

66 זה רחמן - כמה ענינים הוא רואה וכמה מאורעות שלבו בוכה תדיר עליהן:

67 קצרה - כמו עצרן וקפדן עינו רעה בשלו ובשל אחרים: